חוגגים שנה למבשלה – ואני מצטרפת לפשה ביום הפצה!

תאריך פרסום: 27/09/11

 

הגיע ראש השנה, חג של התחלה, מאוד מרגש ושמח בפני עצמו, אבל אצלנו השמחה כפולה – אנחנו חוגגים שנה למבשלה!

לפני שבוע כולנו קיבלנו מייל מאורי: יום ראשון, ה-25 לספטמבר, חוגגים שנה למבשלה (!) ומרימים כוסית לשנה הבאה אצל חברנו היקרים – מבשלת פאבו.

אך במהרה הסתבר לי שיום ראשון הזה לא הולך להיות כולו חגיגות של בירה – אורל התקשר אליי באותו בוקר ושאל אם יש לי פגישות היום או שאני פנויה לעניינים אחרים. שאלה שכל עובד יודע שפירושה צרות. אורל התחיל לדבר על מארזי החג שלנו (מארזים מהממים שכוללים 12 בקבוקי אלכסנדר לחג!) ועל כך שכמות המזמינים עלתה על המצופה ויש המון המון הזמנות ושצריך את כל העזרה שאפשר.

הוא שלח לי רשימה מכובדת של כתובות נמעני המתנות בצירוף מפה מפורטת (כשראיתי את הרשימה הבנתי למה הוא נשמע כאילו הוא לא ישן יומיים…) בקיצור, לפני שהבנתי מה קורה מצאתי את עצמי בסיבוב הפצה יחד עם פשה – המפיץ המסור שמוביל את הבירה שלנו בקירור לכל דורש.

הסידור היה שאני אחראית לארגן את המארזים והברכות לכל נקודה, ולשמור על המשאית מפני פקחים, בזמן שפשה מוסר את המתנה. נשמע דווקא יום כיף… אבל חכו.

כבר בדרך לנקודת המפגש עם פשה, פשה התקשר ודרש (בנימוס כמובן) שאופיע כשבידי סנדוויץ’ לדרך. בתור אישה שיצא לה לראות כמה גברים רעבים בחיים, הבנתי שלבלות יום במשאית הפצה עם אחד כזה – לא הרעיון הכי טוב… לכן לא התווכחתי, שמרתי את המחאה הפמיניסטית לעצמי ושמתי פעמיי לאחת המעדניות האהובות עליי בעיר (שבמקרה גם מוכרת את הבירה שלנו ☺) – “באשר פרומז’רי“. שם הצטיידתי בשני סנדוויצ’ים עסיסיים של גבינות גאודה, סנט מור וברי עזים עם פלפלים מוחמצים לצד כמה ארטישוקים כבושים. מעדן.

לשמחתי פשה ממש התלהב מהסנדוויץ’ שלו. הוא רגיל לחטוף על הדרך פיתה עם שניצל לכל היותר כך שסנדוויץ’ גורמה בהחלט התחיל את היום המשותף שלנו על הצד החיובי (תמיד כיף לפרגן כשיש החזר הוצאות ☺).

התחלנו לנווט מנקודה לנקודה, הכל הלך חלק – אני מארגנת את החבילות, פשה מתחמק מפקקים בדרכים יצירתיות, אפילו פיתחנו בדיחות פרטיות משלנו – ממש הרגשתי “בונדינג”.

אז בהיותי “טים פליירית” וברוח החברות הנרקמת, תמימה שכמותי התנדבתי להיות זו שמוסרת את אחת המתנות בעוד פשה ישמור על המשאית וינוח קצת. ניגשתי לאחורי המשאית להוציא מארז, חצי גוף בתוך המקרר, כשלפתע אני מרגישה שהמשאית נוסעת! רגליי איבדו את הקרקע ומיותר לציין שצווחתי במלוא כוחי, בעוד דלת המשאית הנסגרת עליי מאיימת להפריד את פלג גופי העליון מפלג גופי התחתון.

כן כן – פשה דרס אותי.

אז נכון, לא קרה לי כלום וזה לא היה בכוונה – אבל אני הבנתי עם מי יש לי עסק ומעתה נשארתי לשבת במושב הקדמי. אך אם חשבתם שבכך תמו צרותיי – טעות בידכם.

לא עברו דקות ספורות ועוצר אותנו שוטר. קנס של 250 ₪ על כך שלא הייתי חגורה. מעשה שאין לתרץ בשום אופן (אלא אם נדרסת חמש דקות קודם ואת עדיין בהלם – הבנתם נכון, אני מאשימה את פשה). תחנוני לשוטר ממש לא עבדו, הוא נותר אדיש לחלוטין לכל נימוקי והצהרותיי על היותי אזרחית למופת למעט מחדל בודד זה.

אתם בטח שואלים את עצמכם איפה פשה היה בזמן הזה? אז בעוד אני נלחמת בכל מאודי כדי להקל מרוע הגזרה, פשה מבקש מהשוטר רשות להשאיר את הרכב על המדרכה ולעלות בינתיים למסור מתנה.

פשה – שמחתי לעזור ולארגן לך חנייה נוחה.

אז המשכנו בדרכנו. אני מקפידה לשמר הבעה של מלפפון חמוץ, פשה מנסה לגרום לי לראות את ההומור שבדבר, ואורל בטלפון מתפלא על התנהגותי חסרת האחריות.

I could use a beer!

אחרי יום כזה חגיגת בירה וצ’יפס במבשלת פאבו הייתה בדיוק במקום. הזמנתי את הפילס לצד צ’יפס. שילוב מושלם כדי להשכיח ממני את ביש המזל של היום…

הרמנו כוסית לשנה החדשה ולכבוד יום ההולדת הראשון של המבשלה. אורי סיפר איך בזמן הזה לפני שנה היו לנו בערך ארבעה לקוחות ואיזה כיף לראות איך גדלנו ונהנינו בשנה הזאת. אחרי עוד כוס בירה ובתוך כל אווירת הנוסטלגיה והצחוקים, כבר שכחתי מכל מאורעות היום, ובסוף הערב כבר הייתה לי “סיומת” מתקתקה בפה לקראת השנה החדשה!

לחיי שנה טובה ומתוקה!

 

תגובות

2 תגובות ל חוגגים שנה למבשלה – ואני מצטרפת לפשה ביום הפצה!

  1. aurel says:

    כתוב מעולה!
    שנה טובה

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *