הסיפור שלי עם אלכסנדר

תאריך פרסום: 04/05/11

הנוף מהחלון במשרד שלי היה בלתי נראה באותו יום. רק ערפל מסורבל שנכלא בין בנייני הבורסה של רמת גן, הולך ושוקע בייאוש. על מסך המחשב מסמך פתוח, עליו מתנוססת הכותרת “כתב הגנה” ומלבד זאת רק הסמן המהבהב, מפציר בי לכתוב כבר משהו. התיישבתי מול המחשב, במשרדי בקומה ה-42 של מגדל משה אביב ושאלתי את עצמי מתי בחרתי את זה?. כן. הייתי מאותם אנשים שהכריזו בכל תקופת הלימודים והסטאג’ “לי זה לא יקרה – אני לא אמשיך במקצוע”. והנה אני כאן. איזו קלישאה.

אספתי את עצמי ויצאתי בסערה מהמשרד (עד כמה שניתן לשמר אפקט דרמתי כשבמסדרון מצפה לי המתנה בלתי מבוטלת למעליות הטורבו של המגדל). אני נכנסת למעלית ומאבחנת כי התקף החרדה הקל התמזג חיש מהר עם התקף קלסטרופובי חמור.

במעלית עומדים חמישה אנשים מחויטים. עומדים ונושמים לי את כל האוויר, ממש כמו מכונות שהוכשרו במיוחד לשם כך. היתרון במעליות הטורבו הוא שאין יותר מדי זמן להרהורים, ולפני שאני מספיקה להשתכנע שהגיע קצי, הדלתות נפתחות ואני נפלטת אל הלובי עם המון המחויטים.

אוויר!

המצב העגום דרש ניקוי ראש מיידי, דבר שמשמעותו היחידה היא סיבוב ברים עם אמיר, אהובי היקר שתמיד אוהב לקשקש איתי על עניינים של “חיינו לאן”. התחלנו בכוס בירה ב- “MATE” בלינקולן. מאחר והשעה די מוקדמת והמקום עוד לא מפוצץ, זכינו לתשומת ליבו המלאה של הברמן המכונה, כך הסתבר, “מטוס”. התחלנו בגולדסטאר הלאומית ויחד עם מטוס, שבמהרה הפך לחברנו הטוב ביותר לאותו הערב, העלנו על הכתב את רשימת ה-“בעד ונגד לעזוב את העבודה”. אם לסכם עבורכם את התחבטויותיה של עורכת דין לא מרוצה באופן שלא ישעמם את הקורא הסביר, הייתי אומרת שזה כמו להיות נשואה למיליונר חננה ולהסתכל מהחלון של הוילה החוצה, על הגנן שבחצר. שרירי ושזוף ומיוזע. אני רוצה את הגנן ולעזאזל עם הוילה!

בעוד אני נוברת ברשימה האינסופית, אמיר כבר מזמין סיבוב שני. מטוס מספר שיש בירה חדשה, בוטיק ישראלית, שכדאי לנסות. למה לא? ננסה!

וכאן הכל התחיל.

הכרתי לראשונה את בירה אלכסנדר. בשבילי זו הייתה הבלונד. אמיר לקח את האמברה. הבירה הייתה פשוט מעולה. החלפנו בינינו. בחנו את התוויות. תהינו על משמעות הצב המעופף עד שמטוס הסביר לנו שזה הצב מנחל אלכסנדר. אמרתי לאמיר, הנה סטארט אפ ישראלי כמו שצריך – משהו מוחשי, שאפשר לגעת, להריח, לטעום! מטוס סיפר שההם מאלכסנדר חברים טובים של ה”MATE” ושמקים המבשלה היה מפקד בצבא שלאחר שנים רבות של בישול בייתי החליט להגשים חלום. מכאן הדרך לעבודתי החדשה כמשווקת בירת אלכסנדר הייתה סלולה. דרך חבר של חבר, כבר באותו שבוע פגשתי את אורל, מנהל המכירות של המבשלה.

נפגשנו ב”רוטשילד 12″. אורל חיכה לי עם שתי בירות אלכסנדר קרות כבר על השולחן. מי שמכיר את אורל יודע שכל מתח ולחץ שהתלוו אליי לפגישה התפוגגו תוך דקה או שתיים של “סמול טוק”, וכמובן שהבירה לא הזיקה… אני חושבת שהכי חשוב היה לו לדעת שאני באמת אוהבת את הבירה. בסוף הערב לא היה לו ספק – אני “גרופי” לגמרי! כמה פגישות מחתרתיות נוספות בבתי קפה תל אביביים שונים והגיע הטלפון המיוחל – אני בפנים!

הכל כיף ומרגש מאוד, אבל עכשיו הגיע הרגע לעשות את הצעד האמיתי. אותו צעד שממנו אין חזור, שעליו חלמתי וממנו פחדתי – להתפטר! אז איך לספר לבוס הנוכחי שאני עוזבת לטובת “הגנן”? היו לי המון תכניות ומשפטים מוכנים, אך בפועל פשוט התיישבתי אצלו במשרד ובכיתי באופן מביך לחלוטין. לזכותו ייאמר שהוא דווקא מאוד פירגן ואפילו נתן לי כמה טיפים לדרך.

ביום האחרון שלי במשרד הבאתי לכולם בירת אלכסנדר ושתינו לחיי הדרך החדשה. אחרי הרמת הכוסית המרגשת, חזרתי למשרדי בפעם האחרונה. השולחן היה נקי כמו ביום הראשון שנכנסתי למשרד, כאילו מעולם לא הייתי שם. הסתכלתי מהחלון אל הנוף. הראות הייתה מושלמת. הנוף מהמגדל באמת יפה. אך היום אני יכולה לומר, שלפחות בשבילי, יותר יפה להיות שם למטה, ברחוב, ברעש, בין אנשים – חלק מהעולם.

תגובות

3 תגובות ל הסיפור שלי עם אלכסנדר

  1. לחיים! אחלה של בירה טרייה

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *